לא משחק מי יודע מה סקסי. אבל נופל בול על הבדיקה שלי . ב10:30 בבוקר אני מתייצב עם בטרייה מלאה ( ואחת אקסטרה) לראות את המשחק בשלב הבתים של גביע העולם ועל הדרך לעשות ביופסיה .
אני נרשם , מובל אחר כבוד לחדר ההמתנה לניתוח מקבל חלוק עם חור מאחורה. מתפשט ושוכב לי בנחת לצפות בפתיחת המשחק .
דקה 5׳ – גול – 1:0 סרביה . הולך להיות משחק מעניין. יש . חשבתי שאני הולך למות משעמום.
האחות חמודה לוקחת לחץ דם ודופק וחום ומביאה שמיכה כי קר שם לאללה ואני בשיא הנינוחות שוכב לי וצופה במשחק במקביל. מזל שיש קליטה טובה .
דקה 30׳ – הרופא מגיע – דוקטור בארט . בזריזות מחשידה מסביר את התהליך. אני חצי מתעניין וחצי רוצה לחזור למשחק. הוא מזכיר בדרך אגב שיש מחט חדשה שהוא רוצה לנסות אבל היא עוד בבדיקות (הכל מאושר לטענתו) ואני שגם ככה מעונין כרגע בכדורגל ולא רוצה להתחיל ברגל שמאל אם הבחור שהולך לדקור לי את המפשעה מאשר בהנהון. טוב.
אני חותם על משהו – בטח ויתור לתבוע אותם אם המחט נשברת באמצע הניתוח וחוזר למשחק .
דקה 45׳ –
מחצית . שוב באופן מחשיד מגלגלים את מיטתי לחדר הניתוח , עכשיו אני בטוח שהרופא רואה את המשחק והחליט לנצל את ההפסקה לצורך העניין . קצת מלחיץ כי זה אומר שהוא חייב להזדרז לקראת המחצית השנייה.
אני עם האייפון מצלם סרטים ובודק זוויות כאילו אני בדיסנילנד.
הרופא מגיע מסביר שוב , אני מחליט לשים הכל על השולחן ומתלונן על כך שהוא הגיע במחצית ואין לי מה לראות עכשיו . ודרך אגב שואל אותו אם הוא משוויץ או סרביה , כי אם הוא לחוץ אז שיחזור אחר כך .
הוא מחייך ואומר שלא – נראה לי שהוא משקר לי .
הרופא עושה שוב אולטרסאונד – אני מסתכל על המוניטור ושואל שאלות. יש שם איזה שלוש בלוטות לימפה נפוחות שזה לא אומר לי הרבה . אבל הוא גם מראה לי שהתוכן של הגדולה מבניהם נראית חשוד כי הוא מאד שחור באולטרסאונד ( ממש נראה יוצא דופן, גם למומחה כמוני) . הוא מראה לי להשוואה איך נראית בלוטה נורמאלית . אני לא נלחץ אבל אם יש איזהו רגע שבו האסימון מתחיל להתנדנד לי אז הנה הוא הגיע . זה לא נראה אידאלי בלשון המעטה .
לפני שיוצאים לדרך אני מזהה אדם מפוחד ושקט להחריד בפינת החדר , אני מסיק שהוא משגיח על המחט הניסיונית אז אני שואל את הרופא ליתר ביטחון . הוא מאשר ואני מאחל לו בהצלחה ואומר לו שנעדכן אותו איך זה ונגיד את כל האמת.
דקה 50׳ –
דר בארט מרדים את האזור ומתחיל לדקור . לא כואב , אולי קצת אבל יש לך תחושה שאתה רוצה שיגמר.
אני תוך כדי מדבר אל האיש מכירות שעומד שם בפינה בשקט ושואל אותו על החברה שלו .
הוא מספר לי בקול רועד שהם יושבים ביוטה ואני בתגובה אומר לו שאני מאד מרוצה מהמחט ויש מצב שנזמין איזה 1000-1500 חתיכות בקרוב.
הרופא צוחק ודוקר אותי שוב .
דקה 52׳ – גול לשוויץ . תיקו . לא ראיתי . הייתי עסוק , אני אשלים את זה עוד כמה דקות.
דקה 65׳ – זהו . סיימנו אפשר להמשיך לראות כדורגל. הרופא אומר יפה תודה מאחל בהצלחה ונעלם עם חתיכות ממני בתוך קופסאות של פורמלין שאותן יעביר לפתולוג לדיאגנוזה.
אני ממשיך לצפות במשחק בעוד שהאחיות מגלגלות אותי חזרה . לא המשחק הכי טוב שראיתי מצד שני היה אחלה ביופסיה . לא כואב בכלל.
דקה 83׳ – מתלבש ומחכה לטפסים. אמרו לי לקחת את זמן. אני בהחלט לוקח.
דקה 90׳ – גוללללל לשוויץ . וגם האחות מגיעה ומשחררת אותי .
מסקנה אפשר לחזור מפיגור 1:0. צריך להאמין . אני מרגיש כרגע שהתוצאה 1:0 לא לטובתי . אבל אני שוויץ אני חוזר בגדול.
נוסע הביתה להתבכיין שכואב לי ולישון צהריים. בכל זאת שיחקתי כדורגל.