היום הגדול הגיע. טסים לישראל . ציפייה של כמה חודשים נארזת לתוך שלוש מזוודות וכמה טרולי ואנחנו יוצאים למסע לעבר הארץ הקדושה . הילדות מתרגשות מאד והבית כמרקחה בהכנות וניקיונות ואריזות וקניית מתנות ושוב אריזות ועוד ניקיונות.
אני לא שם. אני משייט בגובה 30,000 רגל מעל כל הסיפור הזה . יש לי מן מחשבה שמתגנבת לראש כל חמש דקות על מה יהיה ומה התוצאות ואיך אני פאקינג מחכה עכשיו 10 ימים לתשובות.
הכאב של הביופסיה עבר , זה לגמרי בתוך המוח.
אני דואג , אני לא מרוכז אני לא יעיל ואני מעצבן .
אני משתף את אהובתי ואומר לה שאני הולך להיות קרצייה בזמן הקרוב – היא מבינה אבל בטוח לא מאושרת מהסיפור. לטפל בשלושה ילדים ( פלוס אחד) זה לא פשוט. במיוחד עם אחד בן 9 חודשים שלא מוכן לרדת לה מהידיים.
המסע לארץ ישראל יקח יומיים – כדי להוזיל עלויות (חצי מחיר) קנינו כרטיס שעובר בלוס אנגלס אז הזמנו לילה במלון ליד השדה ואנחנו נבלה שם יום אחד – הילדות ישחו בבריכה ואני מתכנן לעבוד עד אחר הצהריים ואז לסוע לשדה התעופה לטיסה קצרה לסן פרנסיסקו ולישראל בטיסה הכאילו ישירה .
הלוז התובעני עוזר להעביר את הזמן , אבל ברגע שיש לי כמה דקות לנוח או להירגע המחשבות של מה אם עולות . נראה לי שאני יודע מה יש לי- רק לא סגור עד כמה זה חמור.
דר׳ גוגל שאני נעזר בו כעת לעיתים קרובות עוזר מאד להלחיץ ולהטריף. קראתי כבר על כל האופציות שחלקן ממש לא נוראיות וחלקן מבטיחות יסורים רבים ( וברור לי כמו לכל בר דעת על כדור הארץ שאסור לעשות את זה – להתרחק מגוגל זה מאסט)
התוצאות של בדיקות דם שעשיתי מגיעות בטפטוף איטי . מסתבר שקודם צריך לשלול את האופציות היותר קונבנציונליות. אבל לא פחות מלחיצות. די משעשע היה לעבור על זה עם הרופאה טרם הבדיקות.
אז
איידס – שלילי ( לך תסביר אם כן)
כלמידה – שיט יש דבר כזה ? חשבתי שזה משהו שנכחד והיה קיים רק בימי הביניים – שלילי
קדחת העמק – יש כזה דבר ומסתבר שזה חיידק באוויר שנהיה מאד נפוץ לאחרונה בקליפורניה – שלילי ( חבל זה היה נראה לי הכי סבבה מכולם)
זיבה – ברוך השם שלילי
תכלס מה נסגר איתם? הרוב מחלות מין ואני גבר נאמן ואוהב ( חולה עלייך אהובתי – את אחת ויחידה ) ואין מצב הקיצר . חצופה הרופאה הזאת – כנראה לא נשמעתי אמין כששאלה אותי על חיי המין שלי בשיחה הקצרה שלנו. אנחנו עוד נפתח את זה בעתיד אני מבטיח לעצמי.
חזרה למסע שלנו , הטיסות לא הולכות חלק. הצ׳ק אין בלוס אנגלס היה סיוט, הייתה להם בעיה להדפיס לנו את הכרטיס של התינוק ותכלס הבחורה שעזר לנו הייתה ממש לא נחמדה . וגם אני. .
אהובתי קצת בשוק, אני כל כך חסר סבלנות שהיא שולחת אותי הצידה לעמוד בפינה בזמן שהיא מנסה לסדר את העניינים ( ומצליחה) .
מגיעים לגייט ברגע האחרון ומגלים שהדיילת האבלה של יונייטד לא ממש עשתה עבודה טובה הכרטיסים שלנו לא ממש עוברים בסריקה .
אנחנו שוב מחכים שיסדרו לנו את זה ורואים את כל הנוסעים עולים למטוס לאט לאט.
עלינו למטוס באיחור כמובן ואיך לא . אין מקום לטרולי עם הדברים של התינוק . הם מאד נחמדים ומציעים לי לשלוח את הטרולי … לתל אביב.
הפיוז הרופף שלי נשרף שוב .
אתם לא באמת חושבים שאני אפקיד את הטרולי עם החיתולים והשטויות של התינוק עד תל אביב ? יש לי טיסה של 15 שעות להעביר . חייב את זה.
עולה עם הטרולי למטוס בכל זאת . וכמובן שאין מקום . אני מתווכח עם הדיילת והיא מאיימת עלי שהיא מזמינה את הביטחון ( אמריקה פה , לא צחוקים).
פתאום משום מקום קמה לה בחורה חביבה מהביזנס ששמעה את כל השיחה וקלטה שזה פשוט לא הגיוני והציעה לוותר על המקום של המזוודה שלה , אין לי מילים להודות לה (אבל אני מוצא וממלמל משהו) ואני מעיף מבט זועם נוסף אחרון לדיילת המנוולת.
חוזר למקום שלי באחורי המטוס להירגע ומספר לאהובתי מה קרה עכשיו , וזוכה למבט – אתה פסיכי אבל מביא תוצאות שמספק אותי בשלב הזה.
הגענו לסן פרנסיסקו ואחרי שלוש שעות מרתקות עם ילדות חסרות סבלנות עולים למטוס לחלק האחרון של המסע . רק ש… הטייס מריח משהו מוזר בתא הטייס וכולנו נאלצים לרדת ולחכות עוד 3 שעות בגייט עד שממריאים לטיסה הקצרצרה לישראל.
רצף האירועים הנ״ל משכיח ממני את האבן הגדולה שמונחת לי על הלב אבל בשנייה שאני מתיישב על הכיסא אני רואה בזווית העין את הפלאקט המנוילן שמזמין את הנוסעים להתחבר לאינטרנט וליהנות מחיבור מפוקפק לאינטרנט במהלך הטיסה.
דילמה .
אני עמוק בלב מרגיש שהתוצאות של הביופסיה צריכות להגיע כל רגע ואני מת לדעת אותן.
מצד שני ביקשתי מהרופאה שלי לשלוח לי אימייל ואני אתמודד עם כל דבר ( כי אני בישראל והיא בטח לא תתפוס אותי בטלפון) . היא בתגובה הסכימה אבל אמרה שהיא גם תתקשר אם יש משהו שצריך להסביר.
שואל את עצמי – אני באמת רוצה לקבל כזה אימייל ללא היכולת להתקשר חזרה מעל האוקיינוס האטלנטי ?
חוץ מזה יונייטד הגנבים רוצים 40$ – זה הרבה כסף והם כבר עצבנו אותי מספיק היום – מוותר . לא תודה .
הטיסה עוברת ללא אירועים . אני צופה בעונה הראשונה של Crown , שבפרק הראשון מלך אנגליה (ג׳ורג׳ הרביעי) מגלה שיש לו סרטן סופני ומת כעבור שני פרקים. תענוג.
נוחתים בישראל . הבנות באקסטזה . אני מתחבר לרשת .
מרפרף במהירות על האימיילים מדלג בנונשלנטיות על כל המיילים של העבודה ונוחת על האימייל הכי מפחיד /מבעית /נוראי שאי פעם ביקר במיילבוקס שלי.
ד״ר איקוסי בכבודה ובעצמה שולחת אימייל פרטי ובו היא כותבת . הגיעו התשובות מהפתולוגיה בבקשה תתקשר אלי לסלולארי הפרטי שלי.
אני לא נושם ומרגיש כאילו הרגע חטפתי בעיטה בבטן ובגרון במקביל . המטוס מסביבי על שלל גבריו, נשים וטף עובר לשקט מוחלט . זה לא יכול להיות טוב. ידעתי .
אני מעדכן את אהובתי במבט חיוור ואומר לה שאני מתקשר – היא שואלת ״עכשיו?״ אני עונה במהירות ״אני לא יכול לחכות״ (פלוס מבט מבוהל נוסף שמבהיר שזה לא משא ומתן).
מתקשר ישירות לסלולארי של הרופאה ומתפלל שהיא תענה.
היא עונה מיד – שיט.
את השיחה הזאת אני ממש לא זוכר מלבד כמה מילים רנדומליות כדלהלן:
אתה בטח מאד לחוץ , אני מבינה.
יש לך לימפומה (חזרה על זה פעמיים).
עוד בדיקות כי לא בטוחים מה זה ( יש 60 סוגים ).
לא נורא כמו שזה נשמע.
כמה מילים באנגלית עם שם של סרטן שלא קלטתי (חוץ מהמילה הודג׳קינס – מכיר…)
הסיכוי החלמה מעולים – אל תבהל ( ממש עוזרת)
אני אקשר אותך עם אונקולוג להמשך טיפול. (סליח???????)
אם חשבתי לפני השיחה שאני מרגיש שבעטו לי בבטן ובגרון אז עכשיו אני מבין שזה היה ליטוף.
אני מודה לדר איקוסי ואומר לה שאני אתקשר שוב אחרי שאני יעכל את הנושא קצת. ומנתק.
מסתובב לאהובתי במבט מבוהל ( בעוד ששלושה ילדים נתלים עליה) ואומר בלחש : ״ זה זה ״
אני זוכר שקיבלתי חיבוק גדול והסאונד של המטוס חזר .
ממשיכים לעשות את מה שנראה באותו רגע בילתי אפשרי בעליל – מארגנים את כל הבלגן ויוצאים החוצה מבטן המטוס.
דרכונים מזוודות – הכל על אוטומט – לא זוכר כלום, נשבע.
יוצאים במסלול הירוק דרך המכס , ושם מחכים הסבים והסבתות. המולה חיבוקים ונשיקות ואני עומד עם דמעות בעיניים כאילו צופה מהצד ומקווה שאף אחד לא רואה. קשה לתאר במילים את ההרגשה.
למחרת אחות של אהובתי שואלת איך אין אף תמונה מהפגישה המרגשת בשדה התעופה, הרי הם רגילים לקבל שלל סרטים ותמונות ממני בווטצאפ המשפחתי וזה תמיד התפקיד שלי ( אפשר להבין שהביקורת עלי…)
לך תסביר שלא הייתי שם. בכלל.
זהו נחתי . נחיתת אונס אומנם אבל סוף סוף נחתי .
יש לי סרטן מסוג לימפומה, השמיים קודרים אפילו שחם והביל .
אה …וברוכים הבאים לישראל.איזה כיף הולך להיות לנו.