פרק קצר.
אני נשבע לכם שלא התכוונתי ליצר דרמה. וגם לא שמתי לב בכלל שאני מייצר אחת. אולי המבול טקסטים והתגובות גרמו לי להבין מה עשיתי. העורך שלי (אם היה לי אחד) היה גאה מאד על הטריק הספרותי המתוחכם שבו אני משאיר את תוצאות הבדיקה האחרונה מעורפלות. ולא רק מעורפלות גם מאד דרמטיות הרי זה או שיש לך סרטן בשלב 1 שתכלס בקושי שווה את הבלוג שנכתב עליו או משהו בעצמות שאלוהים רק יודעת איך יוצאים ממנו.
אני ממשיך בקו הזה.
הדוקטור שלי אמר שתוך שבוע יגיעו תשובות. אני שוב עושה את אותה טעות ומקטלג את המצב בתור משהו שצריך להתעלם ממנו מעכשיו ועד יום שישי הבא (ב 3:30 אחר הצהריים).
אז אני הולך לעבודה ומעביר את הזמן בנסיון פתאטי לחזור לשגרה. זה עובד בדיוק ליומיים. אחרי יומיים אני מבין שעדיף בבית. ואת שאר השבוע אני מעביר בספירת הדקות. ויש לא מעט.
יום רביעי. ערב של פוקר. בדרך כלל אני מאלו שב 1 בלילה מתקפל לביתי כדי לא להחריב לחלוטין את יום המחרת. הפעם אני משחק עד 3 בבוקר, מזל שלא הפסדתי באותו ערב זה היה יכול לעלות לי ביוקר.
לילה ויום מתערבבים והשבוע עובר .לאט לאט.
יום שישי בבוקר. יש לי רק עוד 7.5 שעות להעביר עד הפגישה עם הרופא. אבל איך מעבירים 7.5 שעות?
רעיון מבריק – סרט בקולנוע. בום, שעתיים וחצי אני יכול למחוק בלי לשים לב.מתייעץ עם אהובתי ומזמין כרטיס אחד לסרט אקשן מלא אפקטים שלגמרי יכול לעשות את העבודה (משימה בלתי אפשרית אם אתם מתעקשים לדעת).
אני מזמין כרטיס דרך הטלפון, מוריד ילדה אצל חברה ונוסע לבית הקולנוע. יש לי עוד שעה ככה להעביר עד הסרט אבל זה בסדר – אולי אחטוף משהו לאכול או סתם אסתובב באיזה חנות.
11 בבוקר – טלפון (בעודי מחנה את מכוניתי בחניון הקולנוע):
״ תשמע מר רון קשאני. זוכר שקבענו לך פגישה היום ב 15:30 עם הדוקטור ? ״
(אם אני זוכר ? תגיד אתה נורמאלי?)
״ אז לדוקטור שלך יש בעיה היום במשפחה, משהו אישי והוא לא מגיע לעבודה אז התור שלך נדחה ליום שני, עמך הסליחה״
(סליחחחחחח?)
עכשיו קצת רקע מאתמול:
יש לי ערוץ תקשורת עם המרפאה, אני יכול לשלוח להם אימייל פנימי דרך אפליקציה באייפון והם עונים בזמנם החופשי. אתמול כמובן שלחתי להם הודעה כדי לדעת אם התוצאות הגיעו והתשובה לא איחרה לבוא – כן, התשובות הגיעו אבל אין מצב שנשלח לך אותם, תדבר עם הרופא מחר.
אררררר… מעצבן אבל לגיטימי לחכות 24 שעות.
חזרה לשיחה .
אני עונה בנחמדות לאדם המסכן בצד השני של הקו שאני מאד מעריך את זה שהוא מעדכן אותי אבל ״אין מצצצצצצבבבבבב״
הנה הישראלי שבי יוצא החוצה.
אני מסביר לו שאני מחכה לתשובה של בדיקה חשובה ואני לא מתכון לחכות עוד סופשבוע ובטח לא כשאני יודע שזה יושב שם ומחכה על המחשבים שלכם.
אני מסביר לו בעדינות שאני הולך לחכות עכשיו בסבלנות שעתיים ואם אני לא מקבל תשובה אני נוסע לקליניקה ויושב שם בלובי עד שהם מואילים בטובם ומבשרים לי את התוצאות. רציתי להגיד שאני מביא איתי אוהל גם אבל אני לא בפתח תקוה. אז ויתרתי.
הוא עונה באמריקאית – אני אבדוק מה אפשר לעשות ומנתק.
את הסרט אני כבר לא אראה היום – יש לי סרט משלי. זה יספיק לעת עתה. נוסע חזרה הביתה עצבני.
עוברות להם שעה וארבעים וחמש דקות בדיוק ואני נכנס לאוטו לעשות את דרכי לבית החולים. מדמיין בראש איך אני מסביר להם בקבלה שאני לא זז מפה עד שמשחררים את התוצאות ומתאמן על ארשת הפנים שלי שתראה אמינה.
מגיע לחניה של בית החולים ובתיאום מהסרטים הטלפון מצלצל מהמרפאה של הדוקטור. על הקו אחות רחמניה שמתנצלת באמריקאית על הביטול של התור במשך כמה שניות שמרגישות כמו נצח.
היא גם אומרת שהתור שלי ביום שני יתבצע כמתוכנן אבל גם בשיא הנונשלנטיות אומרת שהיא דיברה עם הדוקטור והוא הרשה לה לעדכן אותי שהבדיקה יצאה שלילית וכל התאים ההם שלקחו לי מהתחת ביום שישי נראים סבבה ובקיצור צא מהסרט שלך. הכל טוב.
אבן אחרונה יורדת מהלב. זהו סיימתי את כל הבדיקות. יש לי סרטן שלב 1 וזה לא כזה נורא. זה נשמע כמו שפעת עכשיו. כמה טיפולי הקרנות וזה מאחורי.
רק כוח הם מבינים אלו.
הבטחתי שזה קצר. אז זהו להיום – סופשבוע נעים .יש לי זיכוי לסרט של טום קרוז אם מישהו מעונין.
