כמו שמירי רגב אמרה צריך להוציא את הסודני הזה מהגוף. ויפה שעה אחת קודם.
בשעה טובה, אחרי חודשיים של בדיקות והמתנות זה מתחיל – סוף סוף מגיעים לMONEY TIME. הטיפול.
אז כמו שכבר הצהרתי בפרקים הקודמים יש לנו עסק עם סרטנון (כזה עם קונכיה קטנה) ולא פול סייז כזה שמצריך כל מיני תרופות לוריד. הרופא כבר הצהיר בפני שהטיפול יתחיל ויגמר בסבב הקרנות נקודתיות ולא כימותרפיה.
המשמעות היא שתופעות הלוואי המוכרות של נשירת שיער ובחילות וכל זה לא על השולחן. אני עוד לא מוכן לאבד את הגבות הסבוכות שלי. לא בגיל 40 בכל אופן.
שוב הופנתי לרופא ה- 10,000, זה שמתמחה בהקרנות או RADIATION ONCOLOGY ( לא יודע למה באנגלית זה נשמע פי 10 יותר מקצועי) והוא מצידו מישש, הרגיש והחליט שהולכים להפציץ את הסודני בקרני רנטגן 17 פעם, 5 פעמים בשבוע עד שהוא יכנע ויעזוב את הדירת חדר שלו ליד ״גינת לוינסקי״ – המפשעה שלי.
כמובן שהוא גם אומר לי תחזור שבוע הבא למדידות כדי שנדע באיזו זוית להפציץ ואני שכבר מתורגל באיך להגיב לשאנטי של הרופאים פה עונה לו מיד שאני לא מחכה שבוע ויש לנו עוד יומיים עד הסופש אז …. מפה לשם הוא אומר לי תחזור עוד שעה ונעשה את זה.
היי טק, איך העולם התקדם בשנים האחרונות – אין דברים כאלו. המטרה של הסימולציה שהם עושים היא לדמות את מכשיר ההקרנות ולהכין אותי לטיפול יום יומי באותה זוית מדוייקת ובמינימום זמן. ככה גם הטיפול יהיה יותר יעיל ופחות פולשני וגם הם יתקתקו אותי ברבע שעה ויגבו על זה מהביטוח 2000$ לכל טיפול ( תכפילו ב 17 … כן זה המחיר – ראיתי).
אז אני נכנס לחדר CT גדול ומתבקש לוותר על המכנסיים והתחתונים … מממ…האחיות מתנצלות ואומרות שבדרך כלל יש טכנאי אבל הוא לא בא היום. אני לא מוצא בזה איזושהי בעיה.
נשכב על מזרון רך כזה שלאט לאט מקבל את הצורה של הרגליים שלי ואחר כך מתקשה כדי להוות תבנית מדוייקת של החלק גוף התחתון (זה ישמש אותי יום יום מעכשיו)
סטפאני, ג׳קי וכריסטינה (להלן האחיות שמעולם לא היו לי) עכשיו במשימה לדאוג שאני חס וחלילה לא יאבד את היכולת להתרבות ולמרות הסברים מפורטים שלי ששלושה ילדים זה יותר ממספיק ותכלס הייתי מעדיף שהן יסגרו לי את הפינה הן מתעקשות לעטוף את החלקים הרלוונטים במשהו מאסיבי מעופרת יצוקה (וקרה) שגם ילווה אותי מעתה ועד סוף הטיפולים.
עכשיו הן ממקמות אותי בהתאם לקרני לייזר שפרוסות בחדר ומצהירות שאחרי הצילום שבו הן יודאו עם הרופא שאני בזוית הנכונה הן יקעקעו אותי בשני נקודות קטנות שיהוו מזכרת לתמיד שבעזרתן הם ימקמו אותי באותה זוית כל טיפול. אני בתגובה אומר להן שזה ממש מעפן שאת טאטו הראשון שלי אני עושה במחלקה האונקולוגית ושאני מעדיף שאם הן כבר עושות לי אחד אז אם אפשר איזה פרח או צלב יפה כזה.
האחיות מרימות את העניים מהמפשעה שלי ואני אומר "סתם … אני יהודי,מה צלב" הן צוחקות ושואלות ״ אה , אתה יהודי?״ ואני עונה בעודי נזכר שאני לגמרי בלי תחתונים שם ״ כאילו לא ידעתם….״
נראה לי שבאותו הרגע נשבר הקרח והבנו גם האחיות וגם אני שמתפתחת פה ידידות מופלאה.
אחרי שעה וחצי של מדידות וצילומים שחררו אותי לדרכי. כמעט מתחילים.
יום אחרי הטאטו הראשון שלי התייצבתי אחר כבוד בחנות הקעקועים המקומית ועשיתי את זה. האחיות למחרת בטיפול הראשון שלי נקרעו מצחוק כשראו את זה ובתגובה הפתיעו אותי כשהשמיעו ברמקולים את red hot chili peppers בזמן הטיפול.
למחרת הגעתי לטיפול עם ערימה של קאפקייקס, והן בתגובה חיממו לי את המגן ביצים מהעופרת ודאגו לספר לי שהן לא עושות את זה לכל אחד.
מה שעוד סטפאני אמרה זה שהקדמתי ביום כי רק מחר זה היומולדת שלה – אני לא נשארתי חייב והכרזתי שמחר יש לי בכלל הפתעה אחרת והעוגות לא קשורות. זה סתם פינוק ממני.
למחרת הגעתי עם בלונים, כרטיס ברכה וסיכה לחלוק.
עכשיו אני לגמרי החולה המועדף עליהן. וגם אני מקבל חיבוק אחרי ולפני כל טיפול. תכלס זה לא קשה, כולם שם זקנים גמורים ורק אני בר המזל לקבל את כל האושר הזה בגיל 40.
הטיפולים לא כואבים, ולא משאירים סימן – או איך שהרופא אמר בפעם האחרונה שפגשתי אותו "עוד מוקדם מידי" . נשאר עוד שבוע וקצת ואני מסיים אותם כך שאני מקווה שלא יגיעו . אבל גם אם כן זה מקומי ויסתכם עם גירוי בעור שמשחה יכולה לפתור.
מה שכן זה מעייף, לפני שהתחלנו אחת מתופעות הלואי שקראתי עליהן זה עייפות וצחקתי על זה שבטוח יהיה לי מזה (מי לא לוקח את זה בשתי ידיים) , הרי זה כרטיס חופשי לישון בזמן שיש עוד דברים בעולם שצריכים את תשומת לבך – ראה ערך : ילדים, עבודה … וכו.
את העבודה ניטרלתי והחלטתי לחזור אחרי שזה נגמר – אין לי סבלנות ואני עייף מידי לשבת במשרד או לדבר עם לקוחות כרגע. התמזל מזלי וקיבלתי את כל התמיכה שאני צריך מהעבודה.
ילדים – זה כבר סיפור אחר. מתמודדים . בכיף. הם חמודים סך הכל. ויום אחד הם יקראו את זה ויבינו איזה מקסים אבא שלהם. וגם אני ישן צהריים איזה שעתיים כל יום אז אני ממש לא מתלונן.
תודה אהובתי.
אז הטיפול עובד – הקרניים האלו הורגות את החרא הקטן הזה. הנפיחות שיום יום הייתי ממשש ומודא שהיא לא זזה לשום מקום נעלמה. יקח עוד שבוע שבועיים לסיים עם זה אבל נראה שאני בכיוון הנכון ללא ספק. כמו שהרגשתי בפנים עמוק שזה משהו לא נורמאלי לפני כמה חודשים עוד לפני שאמרו לי בכלל מה זה – ככה אני מרגיש שהוא עזב.
הפרק הבא יהיה האחרון . אני מקווה.